נתיבות יצירה - שמאות ייזום וניהול בע"מ נ' ספינטק טכנולוגיות בע"מ ואח'

החלטה

המבקשים, הם הנתבעים בתיק זה, הגישו בקשה לביטול פס"ד שניתן כנגדם, במעמד צד אחד, ביום 11.11.10, בשל אי התייצבות לדיון.

לטענת המבקשים, ביום 20.5.10 התקיים דיון, שלא בנוכחותם, ובו ביקש עו"ד ורד – בא כוחם דאז, מביהמ"ש, לשחררו מייצוגם. באותו מועד נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות, הוכחות, וסיכומים.

טוענים המבקשים, כי מעולם לא קיבלו מעו"ד ורד או מכל גורם אחר, את פרוטוקול הדיון מיום 20.5.10, וכי לאחר שעו"ד ורד השתחרר מייצוגם, ולאחר שנעתרו לבקשה להארכת המועד להגשת תצהירים מטעם ב"כ המשיבה, סברו לתומם כי מועד ההוכחות לא יתקיים במועדו.

עוד טוענים המבקשים, כי ב"כ המשיבה, על אף שידע כי המבקשים אינם מיוצגים, לא טרח לעדכנם אודות המועד שנקבע להגשת תצהירים והמועד שנקבע לשמיעת הראיות. מאחר שלא ידעו אודות מועד הדיון, לא התייצבו להוכחות שנקבעו ליום 11.11.10, וניתן נגדם פס"ד בהעדר.

המבקשים סבורים כי מאחר שלא היו מיוצגים על ידי עו"ד מאז התפטר עו"ד ורד מייצוגם, נבצר מהם מלקבל מידע הנוגע לעניינם, לרבות מועדי הגשת תצהיר, מועד דיון ההוכחות, ועל כן יש לבטל את פסה"ד שניתן כנגדם בשל העדר התייצבות, ולתת להם יומם בביהמ"ש, להמשיך ולנהל הגנתם בתיק.

המשיבה התנגדה נחרצות לבקשה לביטול פסה"ד, ולטענתה ביום ההוכחות, 11.11.10, אישר עו"ד ורד מפורשות, כי המציא את פרוטוקול הדיון מיום 20.5.10 למבקשים, ואף מסר את הפרוטוקול באופן אישי לידי המבקש 2. לשיטתה, אין ספק כי יש להעדיף את דברי עו"ד ורד לפיהם המציא את הפרוטוקול לידי המבקשים, על פני הכחשתם של המבקשים.

עוד טוענת המשיבה, כי לו נכונה טענת המשיבים לפיהם לא ידעו בדבר המועדים שנקבעו על ידי ביהמ"ש להגשת תצהירים, כיצד יכלו ליתן הסכמתם להארכת המועדים הללו, אשר נתבקשו על ידי ב"כ המשיבה, והדבר מעיד על שקריהם של המבקשים, ועל זלזולם המפגין בביהמ"ש.

המבקשים השיבו לתגובת המשיבה, וטענו כי מאחר שהמבקש 2 אינו משפטן, ואינו בקיא בהליכים המשפטיים, לא היה ביכולתו להסיק כי הבקשה מטעם המשיבה להארכת מועדים, משמעה כי קיימים מועדי דיון עתידיים בהם עליו להתייצב, וכי אין להעניש אותו על כך, ואין למנוע ממנו כעת את זכות הגישה לערכאות, בעיקר לאור העובדה כי פסה"ד ניתן אך בשל אי התייצבות.

דיון

ההלכה שנקבעה זה מכבר בכל הנוגע לביטולו של פסק דין שניתן במעמד צד אחר הינה:

"שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו….

שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה…".

השופט מצא בע"א 5000/92 - יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), בעמ' 835.

שתי עילות לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד, ביטול מתוך חובת הצדק וביטול עפ"י שיקול דעתו של בית המשפט. כאשר ניתנה החלטה בהיעדרו של מבקש הביטול משום שהאחרון לא הוזמן או שהמסירה לא הייתה כדין, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. עצם הפגם שנפל בהליך מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה, ולבית המשפט אין במקרה זה שיקול דעת שלא לבטל את ההחלטה.

שונים הם פני הדברים כאשר מתבקש בית המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, כאשר המבקש הוזמן כדין אך לא הופיע. במצב דברים שכזה נתון הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט, ובבואו להפעיל שיקול דעת זה, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק את סיבת היעדרותו של המבקש מהדיון, אלא גם ובעיקר את סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין.

מקום שימצא בית המשפט כי פסק הדין ניתן שלא כהלכה, היינו ההמצאה לא נעשתה כדין, יבוטל פסק הדין מחובת הצדק מבלי שיהא צורך להידרש לטיב ההגנה של המבקש ולסיכויי הצלחתו, שהרי המשמעות לכך שלא הייתה המצאה כדין הינה כי פסק הדין "פגום". בית המשפט שוקל מהי הסיבה למחדלו של בעל הדין, כאשר על המבקש ביטול החלטה שניתנה בהעדרו להסביר לבית המשפט מה גרם למחדלו, (רע"א 442/89 עלאדין נ' מ"י ,פד"י מג (3) 824), והאם למבקש ביטול החלטה יש סיכוי לגופו של עניין וכאשר נגרמה התקלה באשמתו של בעל הדין, עשויה בקשתו להיענות בתנאי שיוכל להראות סיכוי להצלחת הגנתו וכי אין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט, (ע"א 46/85 גמליאל נ' מנורה פד"י מא (3) 746).

ומן הכלל אל הפרט; אין ספק כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות בעלת אופי חוקתי, כטענת המבקשים, וכי ביהמ"ש העליון הכיר בזכותו היסודית של כל אדם לערכאות כזכותו הטבעית, וכי כל אדם זכאי ליומו בביהמ"ש, ויש לאפשר דיון הוגן ומלא בעניינו.